אומנות בהשראת שבטים אינדיאניים מהאמזונס
מלאכות היד הן השפה שלי, דרכן אני מתחברת ויוצרת חזון שנובע בהשראת הטבע, הלב מהשורשים העמוקים של האנושות ועד לזמן הזה.
מגיל צעיר נשביתי בקסמן של מלאכות מסורתיות – רקמה, טווייה, אריגה, עיבוד צמר, צביעה טבעית ועוד.
תמיד סקרן אותי איך בעבר יצרו בני האדם הכל במו ידיהם, ללא מכונות וללא הקדמה של העולם המודרני. מסקרנות זו יצאתי למסע מתמשך של חקירה ולמידה, מסע שהוביל אותי לארצות רחוקות ולאנשים שהפכו למורי דרך עבורי. מסע זה החזיר אותי הביתה ואף למדתי והתחנכתי על ידי סבי, אורי חופי, שהיה אומן ברזל נודע שהמציא טכניקת עבודה מודרנית בנפחות.
ישנם בתי ספר רבים בעולם הקרויים על שמו של סבי בזכות המצאתו. מסבי למדתי שהקדמה היא כלי עבורנו האמנים ושאין לפחד ממנה נהפוך הוא, באמצעותה אנו זוכים ליצור בדרכים חדשות ולהביא אמנות מודנית וייחודית.
לאחר 3 שנות התלמדות בנפחיה של סבי, החלטתי לצאת למסע בו אלמד מלאכות עתיקות. במשך שלוש שנים נדדתי במקסיקו, גואטמלה ופרו, שם פגשתי אמנים ומלאכות עתיקות שעברו מדור לדור ושם למדתי גם לקעקע. בדרכי אספתי טכניקות, השראה, וחוויות – כולן רקומות על שמיכת המסעות שלי, שליוותה אותי לכל מקום.
היצירה היא עבורי דרך חיים – חיבור לקצב איטי יותר, לנשימה, לאמא אדמה. היא מאפשרת לי להתבונן פנימה, לגלות ולברוא את עצמי בכל פעם מחדש.
כיום אני מקעקעת, מעבירה סדנאות מציירת ושואבת השראה רבה מעולמות הטקסטיל והאמנות השבטית. הקעקועים שלי, כמו יתר היצירות שלי, הם המשך ישיר של הסיפור שלי – מלאכת יד עתיקה, שמחברת בין הגוף, הנפש והזמן.
אמנות היא ריפוי, יצירה היא חיים, והידיים יודעות לספר את הסיפור הכי טוב.
